הערה: הסקירה הזו לא כוללת את המאה ה20. מתישהו אם תהיה לי סבלנות אכתוב מאמר נוסף, על המאה ה20.
במאות ה12 ו13 גברים נהגו ללבוש טוניקה שהגיעה עד הברך. גברים מהמעמד הגבוה לבשו טוניקה ארוכה וטייץ,
ומעל מעין מעטפת או גלימה.
נשים לבשו שמלות או טוניקות ארוכות וצמודות בליווי חצאית ארוכה מעל. גברים ונשים מהמעמד הגבוה
לבשו שרוולים ארוכים ומתרחבים.
רוב הבגדים היו עשויים מצמר ובגדים תחתונים מפשתן שהיה יותר נעים על העור וקל לכיבוס.
אנשים מהמעמד הגבוה נהגו גם ללבוש משי, שהיה יקר להחריד.
הרבה מהבגדים התאפיינו בבטנה עשוייה מפרווה, ביחוד פרוות סנאי.
המאה ה14 התאפיינה בלבוש דומה בהבדלים קלים. גברים החלו ללבוש צבעים יותר עליזים, נשים לבשו שמלות
וחצאיות שהלכו והתקצרו ככל שהמאה התקדמה.
במאה ה15 אנשים לבשו עליונית עם שרוולים שהגיעו עד הרצפה, וחבשו כובעים או ברדסים מקושטים
בתכשיטים או נוצות.
צמר ופשתן עדיין היו החומרים הפופולריים מהם בגדים היו עשויים, והתווספו להם בדי קנביס. בטנות עדיין היו
עשויות לרוב מפרווה, למי שיכול היה להרשות זאת לעצמו.
פרוות סנאי יצאה מהאופנה במשך המאה ה15 והוחלפה בפרוות דלק. פרוות שונר הפכה גם היא לפופולרית,
לקראת סוף המאה.
המעמד הגבוה המשיך להתהדר במשי היקר.
נשים לבשו תחתונית צמודה לעור ומעליה שמלה ארוכה בעלת שרוולים מקושטים וניתקים.
המחצית הראשונה של המאה ה16 התאפיינה בשכבות מרובות, ככל הנראה בשל עידן הקרח הקטן
(השם שניתן לתקופה של התקררות ניכרת) וצבעי כסף וזהב שהובאו מהעולם החדש.
המחצית השניה של המאה התאפיינה בביגוד עשיר בקישוטים ודוגמאות, וצווארונים רהוותניים.
בתחילת המאה ה17 נעלמו הצווארונים הרהוותניים והתחלפו בצווארונים צנועים יותר מעוטרים בתחרה או פשתן.
נשים לבשו תחתוניות פחות צמודות מבעבר, שרוולים חצויים וכובעים ארוכים בעלי תיתורה. גברים המירו את הטייץ באברקיים (מכנסי ברך)
המחצית השניה של המאה ה17 התאפיינה בשינויים מרובים וירידה בהשפעות צבאיות על האופנה, בעקבות
סיומה של מלחמת 30 השנים.
האופנה של המאה ה18 התאפיינה במבחר יותר נרחב לגברים ונשים, בכל המעמדות. בסגנונות יותר חופשיים,
וצבעים רכים ופסטליים.
בגדי יום יום היו שונים מבגדים לאירועים רשמיים או בהגעה לחצר המלוכה בתחילת המאה אך עם התקדמות
העשורים הפרדה זו הלכה ופחתה וכמעט ונעלמה כליל לקראת סוף המאה.
מעצבים מקצועיים זכו לביקוש גבוה יותר ומגזינים העוסקים באופנה החלו לצוץ גם הם. בתחילה בעיקר בקרב
בני המעמד הגבוה אך בהמשך גם אצל השכבות הנמוכות יותר.
לקראת סוף המאה ה18 ותחילת המאה ה19, עם פריחת ההארה ותוצאות המהפיכה הצרפתית, בגדים הפכו ליותר פשוטים ופחות רשמיים.
עם בוא המהפיכה התעשייתית והמצאת מכונת התפירה, שינויים באופנה הפכו לקלים ומהירים יותר. ניתן היה
למצוא בחנויות בגדים שעוצבו לרוב ע"י המוכר ובעל החנות. שיפורים בתחבורה ותקשורת גישרו בין אירופה
לאמריקה ואפשרו שלל רעיונות חדשים בעיצוב.
שנות ה20 של המאה ה19 התאפיינו בצבעים עשירים. נשים לבשו שמלות מחוך וחצאיות בצורת קונוס,
מקושטות סמוך לתפר. גברים לבשו בגדים בעלי כתפיים רחבות ושרוולים תפוחים. הם הוסיפו ללבוש אברקיים
למפגשים רשמיים אך העדיפו מכנסיים ביום יום.
בשנות ה50 נשים החלו להשתמש בקרינולינות או חישוקים, חצאיות מלאות יותר, עשויות מכותנה ובדים אחרים.
ז'קטים דמויי גלימה נלבשו מעל חצאית מאוד רחבה.
לקראת סוף המאה אנשים לבשו ביגוד יותר ספורטיבי, בעל קווים ארוכים ואלגנטים.
