העניין עם הרכבת זה שהיא לא בדיוק רכבת, היא מכונת זמן.
בגלל זה הנסיעה בה כלכך ארוכה ומוזרה. זה לקח לי כמה ימים לתפוס את
זה. כלומר תפסתי את זה מהתחלה אבל זה מצריך מן שינוי גישה, או נקודת מבט, סוג של,
כדי לראות את זה ככה.
זה התחיל בזה שסתם הסתובבתי בת"א כי המזגן היה מקולקל ולא היה לי
ממש שומדבר לעשות ולא היה לי כסף וזה.
אז סתם הסתובבתי והגיעה האשה המוזרה הזאת. והיא פנתה אלי ואמרה את
צריכה לתפוס את האוטובוס הצבעוני. וכיוון שהייתי במן מצב רוח כזה סתמי ומשועמם
אמרתי אוקי..
היא המשיכה ואמרה את צריכה לתפוס את האוטובוס הצבעוני. זה האוטובוס שאת
צריכה לתפוס. את צריכה ללכת אל התחנה המרכזית ולתפוס את האוטובוס הצבעוני. רק
שלפעמים קשה לזהות אותו.
אז אני שאלתי למה קשה לזהות אותו? והיא אמרה מפני שהוא כל יום יוצא
מנתיב אחר והוא כל יום מופיע כקו אחר לכיוון אחר.
אז איך אמורים לתפוס אותו, שאלתי.
אז זהו, היא ענתה, שזו הבעייה איתו, בגלל זה קשה לפעמים לזהות אותו.
אז כאילו, פשוט הולכים לתחנה המרכזית ועומדים בנתיב ראנדומלי ומקווים
שזה הנתיב הנכון, להיום? אני שאלתי.
והאשה אמרה אני לא בטוחה אני עוד לא מצאתי ממש שיטה בגלל זה אני כאן
ומסתובבת.
אבל את הבחורה הנכונה, בזה אני בטוחה.
בקיצור האשה רצתה ללכת לתחנה המרכזית כדי לתפוס את האוטובוס הצבעוני.
והייתי במן מצברוח משועמם ומשועשע ומעט הרפתקני אז זרמתי עם זה.
אז הלכנו לתחנה המרכזית. הלכנו ברגל. האשה בדרך מלמלה כל מיני דברים.
לגבי איך מזהים את האוטובוס הצבעוני והאם היום ה58 או ה59 ומה יהיה אם נאחר, והיא
מקווה שמישהו יזכור להאכיל את הארנבון שלה ושזה חשוב להיות בזמן כי הנהג לא מחכה
ושלזכור אף פעם לא לקחת את הספר הצהוב מפני שככה מפספסים את התחנה. ככה היא נתקעה
כאן.
אז הגענו לתחנה המרכזית אבל לא נכנסנו אליה.
עמדנו בחוץ והבטנו עליה.
כי האשה ניסתה לעשות חישובים בראשה לגבי איזה קו יהיה היום האוטובוס
הצבעוני ובאיזה נתיב הוא יעבור.
בנוסף היא גם המשיכה לתהות אם
היום ה58 או ה59. היא אמרה שזה חשוב. אני הבחורה הנכונה, בזה היא בטוחה, אבל שהיא
אמורה להביא אותי ב58 ולא ב59.
ואז עבר שם איזה טיפוס והיא פנתה אליו ושאלה אם היום ה58 או ה59. והוא
אמר היום ה59. ואז הוא הלך לו.
היה לי ברור שהאיש חושב שהאשה פסיכית והחליט פשוט לצחוק עליה. כלומר,
האשה ככל הנראה אכן הייתה פסיכית. אבל כשהיא שמעה שהיום ה59 היא נבהלה. כי היא
הייתה אמורה להביא אותי ב58 והיא מאחרת, ומה יהיה.
ואז נכנסנו לתחנה. האשה חשבה ואמרה, אם היום ה59, האוטובוס הצבעוני
יעבור היום בקומה הכי גבוהה. ואז היא פנתה אלי ושאלה מה הקומה הכי גבוהה?
ואני השבתי שהקומה הכי גבוהה היא קומה 7 אבל שקומה 7 היא קומה חצויה.
כלומר, יש שתי קומות 7 ואין מעבר בינהן אז צריך לדעת לאיזה קומה 7 רוצים בדיוק
להגיע.
ואז עברה שם אשה מוזרה נוספת ותפסה את האשה המוזרה שלי ואמרה, הם שינו
את זה.
מה שינו על מה את מדברת, אמרה המוזרה הראשונה.
עברו איזה שבועיים כבר מאז שעזבת. אמרה המוזרה השניה.
בסדר, אמרה הראשונה, אבל על מה את מדברת.
האוטובוס הצבעוני לא עובר כאן יותר, אמרה השניה.
פה התחלתי לחשוד.
טוב אז איפה הוא כן עובר אמרה הראשונה.
בתחנת הרכבת, אמרה השניה.
איזו מהן אמרה הראשונה.
זה תלוי מה התאריך היום, אמרה השניה.
אהה... אמרה הראשונה.
היום ה59, אמרתי אני.
השניה הסתכלה עלי. ה59? את בטוחה?
איזה בחור שעבר הקודם אמר, אמרתי אני.
לא יכול להיות שה59 היום. לא יכול להיות. אמרה השניה.
ואז שתיהן התסכלו אחת על השניה והתחילו לספור וניסו לחשב מה התאריך
היום. האם ה58 היום או ה59.
היה ה17 כשאני עזבתי, אמרה הראשונה.
היה ה13 כשאני עזבתי, אמרה השניה.
אז כמה זמן עבר מאז שירדת? אמרה הראשונה.
אני לא יודעת, אמרה השניה. הם עוד מחשבים כאן לפי השיטה הישנה.
ואז בתוך כל הבלאגן הזה של ויכוחים על תאריכים שככל הנראה עדיין לא
קיימים, ראיתי מרחוק פתאום אוטובוס ענק, ומאוד מאוד צבעוני.
אז הצבעתי עליו ושאלתי- זה האוטובוס הצבעוני?
כן!! זעקו שתיהן. ואסור לפספס אותו!
טוב נראה שהוא במילא עומד לעצור כאן.
אז עמדנו שלושתינו וחיכינו. ואז האוטובוס הצבעוני הגיע ועצר ושלושתינו
עלינו והמוזרה הראשונה שילמה על שלושתינו. אני עליתי שלישית ואני שאלתי את הנהג,
כי הייתה לי הרגשה שהוא יידע "סליחה מה התאריך היום?"
והנהג השיב היום ה57.
