על אף שסלביה לא הייתה מכשפת במובן הקלאסי של המלה (וב"מובן
הקלאסי" של המלה הכוונה היא למישהו שמסוגל לבצע כישופים), מבחינה זו שכל
הכישופים שלה תמיד התפקששו איכשהו, היא ידעה שהפעם הזאת היא בטוח תצליח להתקבל
לאגודת מכשפי המלך ה14 רבי המעלה בממלכת אשפנזאר. והיא ידעה את זה מפני שהיא בהחלט
מאוד התבגרה מאז הפעם הקודמת, ומפני שהיא כן הצליחה להפוך את הדינוזאור של השכנה
מקומה רביעית לירוק לפני כמה שבועות (מכאן כמובן מגיעה המימרה המפורסמת
"הדינוזאור של השכן תמיד ירוק יותר") אמנם מה שהיא ניסתה לעשות זה לשכנע
את הכדורגל שבו שיחקו הילדים מקומה ראשונה להתחבא בתוך ארון הבלהות, (מפני ששם
לעולם לא שומעים מהם ציוץ ובדכ גם אחרי שהם מצליחים איכשהו להמלט משם, הם לא
משמיעים יותר מדי קולות, או זזים, בכלל), אבל הנקודה היא שכשף שהיא ביצעה אכן יצר
שינוי.
אבל בעיקר היא ידעה שהפעם תצליח מפני שהם לעולם לא מוכנים לקבל
לשרותיהם מכשפים שעברו את גיל 116 והשנה הזו ימלאו לה 114
ובשנה הבאה, כשתהיה בת 115, היא לא תוכל לנסות להגיש שוב מועמדות
מפני שלסבתא רבה של דוד אקסילז יש יומולדת, (אף אחד לא זוכר בדיוק בת כמה היא אבל
כשמגיעים לגילאים האלה לאף אחד גם לא אכפת) וסלביה ידעה שהיא לא תחמיץ כזו חגיגה
מפוארת בשום אופן (פעם אחרונה שהעז מישהו לאכזב את דוד אקסילז הלך לו חצי גג
ובחורף ירד עליו גשם, והגשם שם עשוי קיפודים, ואתם יכולים לסמוך עלי בעניין הזה,
זה לא נעים כשהשמיים ממטירים עליך קיפודים))
היא ידעה שעליה להתארגן ולצאת אל המסע הארוך (המסע למען האמת דווקא
היה מאוד קצר אבל ההמתנה בכניסה הייתה ארוכה) ולפיכך היא קמה מאוד מוקדם בצהריים
כדי לכשף את הכישוף החשוב ביותר של היום, הכישוף שבלעדיו המוח לא מתעורר, כולם
יודעים שהכישוף הראשון נותן את הטון לשאר היום.
היא עברה על ספר הכישופים העתיק שירשה מסבא הרבנסויפן (ירשה במובן
הגמיש של המלה, סבא עדיין מחפש אותו לפעמים) כדי למצוא את הכישוף הכי מוצלח כדי
להתחיל את המסע הארוך כמו שצריך.
לאחר שסיימה לכשף את הכישוף הראשון החשוב, היא שקלה לכשף קצת נקיון
לקדרת הקסמים אבל אז נזכרה שקראה באיזה ספר פעם שמישהו שכח לשטוף את הקדרה שלו
לפני שיצא לחופשה וכשהוא חזר היא הייתה מלאה בשיקוי מרפא, ולפיכך החליטה (לא מתוך
עצלות, אלא למען המדע!) להשאיר את הקדרה כמות שהיא.
ואז שמה פעמיה ויצאה אל הדרך.
בניגוד לאמונה המקובלת, מכשפות לעולם לא רוכבות על מטאטאים (ניסיתם
אי פעם לשבת כמה שעות על מטאטא? אם הייתם מנסים, לעולם לא הייתה מגיעה האמונה
המוזרה הזאת)
מכשפות למעשה מתניידות, על זברות זומבים. טוב, המכשפות העניות,
לעשירות והראוותניות ישנם חדי קרן זומבים עם זנבות מקושטים (וסלביה יכולה להשבע
שהיא פעם ראתה מכשפת בת 43 בערך רוכבת על חד קרן שזנבו לא סתם מקושט אלא צבוע!
בתכלת!! בצבע שאיתו צובעים לוויתנים, לא אלה מהים, אלה מהמקום הזה שאף אחד לא זוכר
את שמו אבל יש שם לוויתנים והם בצבע תכלת, ומכשפות לרוב לא מקבלות רשיון לזומבים
לפני גיל 97.5, אבל, ככה זה כשעשירים)
סלביה לא
הייתה מהמכשפות העשירות (באמת, לא מתעשרים מלמכור כינורות מדברים לנערי תחזוקת
הכרכרה. לא בכסף בכל מקרה, לפעמים מתעשרים בבעיות פסיכיאטריות מרתקות, אבל לא
בכסף) ולכן היה לה רק זברה זומבי פשוט, וזקן, שקנתה יד שביעית ממישהו. היא הייתה
באמת מאוד מרוצה מהזברה זומבי שלה ולכן היא קראה לו מוקי. ובאמת באמת שלא היה לה
עד כדי כך אכפת שמוקי היה צריך לעצור לנוח כל 14.13 צעדים (מי בכלל הפך את הזברה
המטופש הזה לזומבי? איזה מן זומבי צריך מנוחה? באמת) מה שהצריך ירידה חדה לאדמה (כן,
כמובן שזברות זומבים יודעים לעוף, איזו שאלה מיותרת!), ומנוחה רופפת לאחריה.
אחרי
המנוחה התשיעית שמוקי לקח באותו מסע כבר התחיל להיות מאוחר ולכן סלביה החליטה שזה
יהיה זמן טוב לכישופי צהריים קלילים.
לפיכך פרקה את "ציוד כישופי הדרך
למתחילים" החדש ויפה וכתום (כתום בשמש, אבל המוכר הבטיח שבחושך הוא מחליף צבע
לאגס) שהיא רכשה מבעוד מועד לכבוד המסע, ו"חוברת העבודה החמודה" שהגיעה
איתו. היא התיישבה על הארץ, פתחה את החוברת ועלעלה בה, מחפשת אילו כישופי דרך
חמודים מכילה חוברת העבודה החמודה.
לאחר
כישופי הצהריים החמודים לדרך נפל חושך, והיות והיה זה אחד מהחושכים האדומים האלה
שכה נפוצים בדרכים הללו, וזה ידוע שזברות זומבים מפחדים מחושך אדום (חדי קרן
זומבים לא מפחדים מחושך אדום. אפשר לגמוע איתם הרבה יותר דרך. ככה זה כשעשירים)
סלביה
ידעה שאין ברירה אלא לעצור ללילה. לפיכך היא ניסתה לכשף לעצמה אוהל בלתי נראה, הצליחה
במקום זה לכשף שתי כוסות תה שמוקי מיד מיהר לשבור, ואז שניהם הלכו לישון.
למחרת
בבוקר מוקי התעורר רענן ועליז, הלך לשתות מים, טעה בדרך, ונפל לתוך בור חסר תחתית
שמישהו חסר אחריות פשוט השאיר שם.
ולכן
סלביה ארזה את כל הדברים שלה והתכוונה להמשיך את שאר הדרך ברגל. אבל לפני כזו דרך
ובלי אפילו זומבי זברה זקן המרבה במנוחות ומפחד מחושכים אדומים, החליטה סלביה
לנסות את הריקוד מזמן האנרגיה הכאוטית שדודה מידבאו ניסתה ללמד אותה, עד היום שבו
בעקבות צעדי הריקוד של סלביה נפל כשף מוזר על כל העיר שאף אחד לא הכיר וגרם לכולם
מלבד יוני דואר סגולות לישון למשך ארבעה ימים ושלוש וחצי שעות. אז החליטה דודה
מידבאו שריקודים מזמנים זה לא בשביל סלביה.
אבל סלביה
הרגישה מאוד בטוחה בעצמה (בכל זאת הצליחה לכשף שתי כוסות תה אתמול!) ולכן החליטה
שזהו הזמן הכי מתאים לנסות שוב את הריקוד מזמן האנרגיה הכאוטית.
מבחינה
מסויימת ניתן לאמר שהריקוד היה הצלחה מסחררת, מבחינה זו שכולם ברדיוס של 200
ק"מ מהנקודה בה סלביה רקדה חטפו סחרחורת (מלבד יוני דואר סגולות)
אבל
מבחינה אחרת הוא היה כישלון מהדהד מפני שבמקום אנרגיה כאוטית סלביה הצליחה לשגר
עצמה (שאם חושבים על זה, האמת, זה סוג של חתיכת הישג, עבור מכשפת שלפני כמה ימים
לא הצליחה לשכנע כדור להתחבא בתוך ארון בלהות) אל ארץ הכאוס בעל האנרגיה הנצחית,
שבה לרוב אף אחד לא הצליח למצוא שום דבר וחלק מהעצים סבלו מדיכאון כרוני שגרם להם
להסתובב באויר סביב עצמם במקום לטייל בחדווה הרחק ככל האפשר מבתי ספר (מקומות
מפחידים, בתי ספר, מלאים בננסים מרושעים)
בשלב הזה
המסע כבר החל להיות די מייגע וסלביה פתאום נזכרה שלבת של הדודה של השכן של אמא של
גיסו של אחד הדודים הרחוקים מדרגה שלישית של אמא של סבתא של אבא יש בעצם קשרים באגודת מכשפי המלך ה14 רבי המעלה בממלכת אשפנזאר, והיא
בטח תצליח להכניס אותה. לפיכך היא החליטה פשוט לחזור הבייתה. ואולי לבדוק לגבי
רכישת זברה זומבי חדש.
